כוחה של אחדות - לפרשת נח

כוחה של אחדות רב הוא. הליכוד בין בני האדם יוצר כח ועוצמה הגדולים לאין ערוך מקיבוץ כוחם של כל היחידים המרכיבים את הקבוצה. גם אם, חלילה, מופנה עוז רוחם של האנשים לכיוון לא חיובי, "לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשיות" (בראשית י"א, ו'). נלמד זאת מהדרך הכושלת בה צעד דור הפלגה:

"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ויהי בנסעם מקדם, וימצאו בקעה בארץ שנער, וישבו שם. ויאמרו איש אל רעהו, הבה נלבנה לבנים, ונשרפה לשרפה, ותהי להם הלבנה לאבן, והחמר היה להם לחומר. ויאמרו, הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כל הארץ" (י"א, א'-ד').

התבוננות בפסוקים אלו מעוררת פליאה: היכן בונים מגדל שראשו בשמים? מאלו חומרים בונים את המגדל?

המקום המתאים לבנין השואף להגיע לגובה רב, הוא על פסגתו של הר גבוה. בנוסף, המקום שעליו בונים חייב להיות סלע איתן, כדי שהבנין אדיר המימדים לא ישקע ולא יתרועע. גם חומרי הבניה צריכים להיות מוצקים ביותר, כדי שלא יקרסו ויתרסקו.

בני דור הפלגה פועלים בכיוון הפוך: "ויהי מושבם ממשא, בואכה ספרה הר הקדם" (י', ל'). תחילה הם ישבו בהר, אך הם נטשו אותו. "ויהי בנסעם מקדם, וימצאו בקעה בארץ שנער, וישבו שם" (י"א, ב'). כולם קמו כאיש אחד, ונסעו לחפש בקעה.

שמו של המקום החדש הוא בעל משמעות עמוקה: רבי יוחנן אמר: למה נקרא שמה שנער? (לפי) שכל מתי מבול ננערו לשם (זבחים קי"ג, ע"ב).

המקום נמוך מכל השטחים המקיפים אותו, הקרובים והרחוקים. שטף המים של האזור כולו מתנקז אליו. לכן, גרפו מי המבול אל הבקעה את גופותיהם של בני דור המבול. למקום נמוך זה עברו אנשי דור הפלגה מההר הגבוה, כדי לבנות מגדל וראשו בשמים!

וראה זה פלא, הם לא מסתפקים באחיזתם בארץ שנער, הם ממשיכים לחפש באותה סביבה מקום שקוע יותר: "וימצאו בקעה בארץ שנער" – זהו המקום הנחשב בעיניהם למתאים ביותר להקים בו את המגדל!

מי המבול זרמו בשטף כביר. מלבד המתים הביאו המים למקום גם סחף עצום – את האדמה שהמים גרפו יחד איתם. כך נגזר על דור המבול: "והנני משחיתם את הארץ" (ו', י"ג), ופירש רש"י: "את הארץ" – 'שאף שלושה טפחים של עומק המחרישה נימוחו ונטשטשו'. כל האדמה שיד אדם נגעה בה, נשחתה בעוון וגם נשחתה בעונש מי המבול. העולם נותר ללא מגע יד אדם. כל זאת מלבד הסחף הרב שהצטבר שם במשך תשע עשרה מאות שנים ומעלה, מאז בריאת העולם. כאן – בקרקע לחה ותחוחה זו – הם מבקשים להקים מגדל שראשו בשמים! על אדמת סחף בלתי יציבה זו הם יבנו את העיר ואת המגדל!

קושי נוסף קיים בנושא, והוא חומר הבניה שבחרו בו: "ותהי להם הלבנה לאבן, והחמר היה להם לחומר". כיצד תוכל לבינה, העשיויה מטיט המיובש בתנור, לשמש לבנין כה גבוה ולעמוד בעומס הנורא? והרי היא תתפורר תחת משאה?

*

כדי לקבל מושג על ההגיון שעמד מאחורי מעשיהם של בני דור הפלגה, עלינו לשוב לדורות הקודמים:

דור הפלגה ניסה ללמוד מטעויותיו של דור המבול. הם קיוו שבדרכם החדשה שוב לא תבוא פורענות על הארץ.

עוון דור המבול מתואר בפסוק (ו', י"א): "ותישחת הארץ לפני האלוקים, ותימלא הארץ חמס". בדור המבול חיה חברה שכולה גזל וחמס. מציאות הזולת הפכה למרמס, כוח הזרוע ואכזריות הלב התגברו בעולם. כל אדם דאג רק לעצמו, גם על חשבון זולתו. החברה התפוררה לחלוטין, ואנדרלמוסיה באה לעולם (רש"י פסוק י"ג).

באותה שעה בא המבול ושטף את כל הרוע האנושי. שטף אדיר של מים התפרץ וסחף את המציאות הכאובה שיצרו בני דור המבול. הוא השאיר אחריו עולם נקי וטהור, אבל גם חרב, שומם וריק. האנושות, שלא השכילה לפתוח אפילו פתח צר בליבה למען הזולת, איבדה את זכות קיומה.

בעקבות החטא והעונש הקדומים, פנתה האנושות לדרך שונה. היא, כביכול, למדה לקח. לנוכח תוצאותיה המרות של שיטת החיים הקודמת, מתגבשת תפיסת חיים הפוכה: לא עוד יחידים הדואגים לעצמם, לא עוד אנדרלמוסיית חמס. על כולם להתאחד, למען טובתם המשותפת. שומה על כל יחיד לשעבד את עצמו לכלל ולבטל את נכסיו ואת ענייניו האישיים למען טובת הציבור. היה זה ההיפך הגמור מדרכם של בני דור המבול. נוצרה אחדות, "שפה אחת ודברים אחדים". האנושות מלוכדת, אך יחד עם זאת היא אינה צועדת בכיוון הנכון. הליכוד נוצר למטרות מרד.

*

לבני דור הפלגה קם מלך. הוא כיוון את דרכם המשותפת למרוד במלכות שמים. הוא כינס את כולם סביבו כדי לצאת לדרך חדשה, שכולה מרד: "וכוש ילד את נמרוד, הוא החל להיות גבור בארץ" (י', ח'), וכתב רש"י: להמריד את כל העולם בעצת דור הפלגה.

נמרוד איחד את האנושות תחת שלטונו. כולם הפכו ליחידה אחת ללא מחיצות, ללא קניינים אישיים. גוש אחד שמטרתו להקים מגדל שראשו בשמים, למרוד בה' ולהמליך את נמרוד על תבל ומלואה.

ההסתלקות מהחיים המתנהלים לפני ה', כרוכה באיבוד צלם האלקים שבאדם. הנפילה בפח הדעת שטמן נמרוד לבני האדם, היא נפילת ריסוק ל'מותר האדם'. באין רוחניות, הופך הכינוס הגדול של האנשים למרידה, לאיחוד כוחות להקמת המגדל, סמל המרידה.

מאמציו של נמרוד נשאו פרי, כפי שרמז הכתוב: "ויהי בנסעם מקדם". אותה נסיעה מקדם מוזכרת גם בעת פרישתו של לוט מאברהם אבינו: "ויסע לוט מקדם" (י"ג, י"א). רש"י מפרש שם: הסיע את עצמו מקדמונו של עולם. נטישת אברהם היתה גם נטישת דרכו ואמונתו של אברהם. גם הם יצאו מלפני קדמונו של עולם, נטשו את דרכו של הבורא והקימו במה לעצמם.

הם מבקשים להתנתק באופן מוחלט מדור המבול, אך בפרט מרכזי אחד יש דמיון ביניהם. הבסיס של שיטתם לא יעמוד על קבלת עול מלכות שמים, אלא להיפך, הוא יעמוד על מרידה בשוכן מרומים. כולם כנמרוד, בעצה אחת: "ויאמרו איש אל רעהו", העצה היא עצת כולם. האחדות היא שתבטיח את קיום הרעיון.

*

"ויהי בנסעם מקדם", פירש רש"י: שהיו יושבים שם, ונסעו משם לתור להם מקום להחזיק את כולם, ולא מצאו אלא שנער.

והלא כל הארץ לפניהם, והיא רחבת ידים? למה לא מצאו אלא את ארץ שנער?

הם חיפשו מקום שיש בו סגולה פנימית לחזק את שיטתם, מקום בו יהיו מאוחדים סביב רעיונם, ואין לך מקום מתאים יותר מארץ שנער.

בעפרה של הארץ טמונים כל מוראותיה של השואה שפקדה את דור המבול. כאן עומד לנגד העיניים, בכל עת, האסון שהביאו הגזל והחמס. כאן היא העדות החיה לאותו חורבן הנובע מצורת החיים הקלוקלת של דור המבול, שבה כל יחיד דאג לעצמו בלבד ורמס את זולתו. בכל בית שייבנה כאן, בשעה שיחפרו את יסודותיו, יעלה המעדר שברי עצמות של בני דור המבול. יחד איתם יקחו הבונים לקח מוסר מאותו דור כושל שהם מתרחקים מדרכו. רק במקום זה יש סיכוי לתכנית שלהם להתממש.

זאת ועוד, בארץ שנער אין אבנים וסלעים. הבתים הנבנים בה הם בתי לבנים בלבד. משמעות עמוקה יש לדבר: אבנים הן מעשי ה' – לא כן הלבנים, הן מעשי אדם. לבינה מכילה פרורי אדמה, שהאש מצרפת אותם יחד לחומר אחד מגובש. זהו ביטוי לתכנית חייהם. כך יכולים גם פרורי אדם להצטרף זה לזה, להתלכד יחד באש הרעיון ולהפוך לחטיבה אחת, מגובשת ואיתנה.

הבתים הבנויים מלבנים בהם יגורו, ישמשו להם, לדעתם, כמחסה מפני פגעי המבול, כי הם בחרו בשיטה אחרת.

אדמת היסוד של כל בית, תזכיר להם תמיד לאיזו צורת חיים עליהם להפנות עורף. כל לבינה תזכיר להם לקראת מה עליהם לשים את פניהם בעתיד. העזרה ההדדית והליכוד יאפשרו להם, לפי דעתם, לא להיות תלויים בחסדי שמים.

הם, כביכול, לא זקוקים לעזרת שמים, הם יתחילו לבנות את המגדל דווקא במקום הנמוך ביותר, כדי להראות לכל, שאין להם צורך בחסד ממרום, בהר גבוה שיגביה את המגדל. בכוח האיחוד הם יתחילו מלמטה, אך יצליחו להמריא אל על.

*

הגיבוש של חבורת בני האדם והשאיפה לאחד את כולם באחדות מוחלטת, נבעו מגובה קומתו הרוחנית של האדם, כפי שהיה מלפנים מקדם. אחדות זו כוחה רב ועצום: "ויאמר ה', הן עם אחד ושפה אחת לכולם, וזה החילם לעשיות, ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשיות". הגיבוש והליכוד, שהצטרפו לשיעור קומתם של אותם אנשי קדם, מסוגלים היו, להגשים כמעט כל מטרה.

אלמלא התערבות מיוחדת של הבורא שפיזר את הצירוף ההדדי, את האחדות, היה זממם קרוב למימוש.

איננו מתייחסים לעצם שיטת הכפירה והמרידה, לא ידוע לנו אלו מחשבות עמוקות הגה נמרוד נגד מלכות שמים. מתייחסים אנו רק לאופן שבו פעלה השיטה, אחדות וגיבוש, רצון עז לפעולה משותפת. נמרוד כבש את לב כולם.

מכאן נלמד גם מהו כוחה של אחדות חיובית, של התלכדות סביב דגל רעיונות חיוביים, של קיבוץ שמטרתו לקדש שם שמים. דומה שאין כח שיוכל לעמוד מול עוצמה קדושה זו. זהו כוחה של אחדות!